מרכז הנתונים שנראה כמו Apple Park אבל תוכנן כדי להחזיק את האינטרנט של אירופה

רומן מינייב,

מומחה בייעוץ חזיתות מחברת Orlanda Engineering

ובעל הפודקסט של רומן מינייב

מרכזי נתונים (Data Centers) הידועים בשם הפופולרי חוות שרתים, הם מהמבנים החשובים ביותר בעולם הדיגיטלי, אך בדרך כלל הם גם מהמבנים האנונימיים ביותר. ברוב המקרים מדובר במבנים מלבניים ופונקציונליים, שתוכננו כמעט אך ורק מתוך שיקולי יעילות, אבטחה, תחזוקה ועלות, ובדרך כלל אסתטיקה כמעט שאינה משחקת בהם תפקיד.

קמפוס Paris Digital Park, הכולל את המבנים PAR8 ,PAR9, PAR10 וPAR11 -  מהווה חריג בולט לכלל הזה. הקמפוס הממוקם בלה קורנב La Courneuve - פרבר עממי ופוסט־תעשייתי, בעל זהות מעמד־פועלים חזקה, אוכלוסייה מגוונת מאוד, עבר פוליטי שמאלי, ודימוי ציבורי מורכב -בין הזנחה עירונית לבין התחדשות- הממוקם צפונית לפריז, פותח על ידי Digital Realty באמצעות חברת Interxion France, תוכנן על ידי משרד DK Architectes מפריז, ונבנה על ידי Mercury Engineering & Construction. מאז השלמתו בשנת 2025 הוא יכול לספק לשרתים המותקנים בו קיבולת כוללת של כ־76 מגה־ואט (כלומר - ניתן להתקין במרכז ציוד מחשוב שיצרוך עד 76 מגה־ואט חשמל) על שטח של כ־40,000 מ"ר – נתון המציב אותו בין מרכזי הנתונים הגדולים באירופה;

אולם לא הקיבולת היא שהפכה את הפרויקט למפורסם אלא דווקא המעטפת האדריכלית שלו: מבט ראשון על המבנה מזכיר לרבים את Apple Park שבקליפורניה: מבנה טבעתי עצום, בעל גאומטריה נקייה, החורג לחלוטין מהאסתטיקה המקובלת של תעשיית מרכזי הנתונים.

ההשקעה האדריכלית יוצאת הדופן של היזמים בנראות האדריכלית של מרכז הנתונים ב־La Courneuve נובעת מכמה שיקולים מעבר לצורך הפונקציונלי של המבנה: במקום להקים "קופסה" תעשייתית סגורה, היזמים ביקשו ליצור השתלבות טובה יותר במרקם העירוני ולשפר את הלגיטימציה הציבורית של פרויקט טכנולוגי גדול באזור בעל עבר תעשייתי ודימוי חברתי מורכב.

אדריכלות איכותית מסייעת גם בקבלת תמיכה מהרשויות, משדרת חדשנות ואחריות סביבתית, ומחזקת את המיתוג של החברה והפרויקט. בנוסף, כאשר מדובר בנכס נדל"ני משמעותי באזור מטרופוליני כמו פריז, עיצוב מוקפד עשוי לתרום לערך ארוך הטווח של האתר. בעולם שבו מרכזי נתונים הופכים לתשתית אסטרטגית של עידן הבינה המלאכותית, המבנה עצמו אינו רק מתקן טכני אלא גם הצהרה על הקשר בין טכנולוגיה, עיר והקהילה שסביבו.

מעטפת שאינה רק קישוט

החזית מורכבת ממערכת של לוחות אלומיניום המותקנים בשיטת Dry Cladding - שיטת חיפוי יבשה, שבה הלוחות מחוברים לתת־קונסטרוקציה עצמאית ואינם מהווים חלק מהקיר הנושא. שיטה זו מקובלת במבני ציבור ובמגדלים מודרניים והיא מאפשרת החלפה נקודתית של לוחות, תחזוקה פשוטה יותר, ושיפור ביצועי המבנה מבחינת בידוד ואיטום.

במקרה זה הלוחות מסודרים בתבנית של מעוינים (Diamond Grid) היוצרת חזות אחידה ודינמית לאורך כל ההיקף; אולם הדוגמה הגיאומטרית לא נועדה רק לשם העיצוב - מאחורי החיפוי מסתתרות מערכות אוורור, פתחים טכניים, תשתיות וצנרת, החיוניים להפעלת מרכז נתונים בהספק של עשרות מגה־ואט.

מרכזי נתונים הם תחום מרתק: מבחוץ הם נראים לעיתים כמו מחסן גדול, אבל מבחינת הנדסה הם קרובים יותר לתחנת כוח, למפעל תעשייתי ולמבנה ביטחוני – הכול באותו בניין. זו אחת הסיבות שהמעטפת, שעליה דיברנו קודם, הופכת לרכיב קריטי כל כך בפרויקט כזה.

מרכז נתונים בהספק של 76 מגה־ואט מייצר כמויות עצומות של חום. למעשה, כמעט כל האנרגיה החשמלית הנצרכת בשרתים הופכת בסופו של דבר לחום שיש לפנות מהמבנה באופן רציף. מסיבה זו מערכות הקירור הן בין המערכות המורכבות והיקרות ביותר בכל מרכז נתונים מודרני.

המעטפת נדרשת אפוא לבצע שתי משימות בו־זמנית: להסתיר מערכות טכניות מורכבות, אך גם לאפשר להן לפעול ביעילות.

האתגר ההנדסי של מבנה עגול

אחת הטענות המעניינות שהועלו לגבי הפרויקט היא שכל לוח אלומיניום תוכנן ויוצר בנפרד, משום שכל אחד מהם מותקן בזווית שונה; אולם כאן כדאי לדייק:

אכן, במבנה מעגלי גדול קיימים אתגרי תכנון וייצור שאינם קיימים במבנה ישר. כל לוח חייב להשתלב בגיאומטריה תלת־ממדית מדויקת, והסטייה המותרת בהרכבה היא קטנה מאוד. בנוסף יש להביא בחשבון התפשטות תרמית, איטום מפני מים ואוויר, ועמידות לאורך שנים.

עם זאת, מן העובדה שהמבנה הוא עגול כמעט לחלוטין לא נובע שכל לוח חייב להיות ייחודי :בחינה הנדסית, כאשר מדובר במעגל בעל רדיוס קבוע ניתן בדרך כלל לחלק את ההיקף למקטעים חוזרים. אם מערכת הקונסטרוקציה מודולרית -כפי שמקובל בפרויקטים כאלה- אפשר לייצר מספר מוגבל של טיפוסי לוחות החוזרים על עצמם סביב ההיקף, עם לוחות ייעודיים באזורי כניסות, פינות, מפגשים עם מערכות אוורור ופתחים טכניים, ורכיבי מעבר מיוחדים בין אזורים שונים של המבנה.

בפרויקטים אדריכליים מורכבים מקובל לעיתים להשתמש בעשרות סוגי פאנלים שונים -ולעיתים אף במאות וריאציות- אך בוודאי לא באלפי תכנונים ייחודיים, משום שעלויות הייצור היו מזנקות באופן משמעותי; לכן הטענה שכל לוח נמצא בזווית מעט שונה יכולה להיות נכונה מבחינת מיקומו במבנה, אך אין פירושה בהכרח שכל לוח תוכנן כפריט חד־פעמי.

זו גם אחת הסיבות לכך שמודלים תלת־ממדיים (BIM) הפכו לכלי עבודה מרכזי בפרויקטים כאלה: הם מאפשרים לייעל את חלוקת הפאנלים למספר מינימלי של טיפוסים, ובכך להפחית משמעותית את עלויות הייצור וההרכבה.

כאשר מעטפת היא חלק ממערכת ההגנה

במבנה משרדים רגיל, כשל במעטפת עלול לגרום לנזילת מים או לפגיעה באיכות החיים של המשתמשים. במרכז נתונים התמונה שונה לחלוטין: הציוד האלקטרוני פועל ברציפות, לעיתים במשך שנים, ברמות גבוהות של צפיפות הספק. תנודות בטמפרטורה, חדירת לחות או פגיעה במערכת הקירור עלולות לגרום להשבתת שרתים, לפגיעה בזמינות השירותים ולנזקים כלכליים משמעותיים.

לכן מעטפת המבנה אינה רק רכיב אדריכלי; היא חלק בלתי נפרד ממערכת ההגנה של התשתית הדיגיטלית. עליה לעמוד בדרישות מחמירות של אטימות לאוויר ולמים, לאפשר תנועות תרמיות של המבנה, ולהמשיך לתפקד לאורך עשרות שנים כמעט ללא תחזוקה.

הרבה מעבר ל"קופסה אפורה"

העשור האחרון מלמד כי גם מבני תשתית מתחילים לקבל תשומת לב אדריכלית. חברות טכנולוגיה משקיעות יותר ויותר בעיצוב מרכזי הנתונים שלהן, הן כחלק מהשתלבות בסביבה העירונית והן כחלק מהמיתוג הארגוני.

הפארק הדיגיטלי של פריז הוא דוגמה בולטת למגמה זו: הוא מדגים כי גם מבנה שתפקידו העיקרי הוא לאחסן שרתים ולספק שירותי ענן יכול להפוך לפרויקט אדריכלי מורכב, שבו האסתטיקה וההנדסה אינן מתחרות זו בזו – אלא משלימות זו את זו.