הכירו את
אלי בוכבזה
הוא עוד לא בן 35,
והוא הכוכב העולה
בתחום העיצוב המסחרי בישראל.
עברו רק שש שנים מאז יצא לעצמאות והקים את מותג העיצוב שלו Estudio by Eli Buchabza, וכבר סומן ככוכב עולה בתחום עיצוב הפנים המסחרי למשרדים ועסקים.
חברות הייטק כמו Vocai ו-Webselenese בחרו בו לעצב את משרדיהן החדשים, ובכל פרויקט הוא מטביע מחדש את טביעת האצבע הצבעונית שלו ומפתח קונספט ייחודי ללקוח.
אנחנו נפגשים בקפה קטן ברחוב ראשי בגבעתיים, אלי על הפוך גדול, אני על אספרסו כפול. הוא צעיר ונראה אפילו עוד יותר צעיר מגילו – לולא הזיפים האופנתיים היה אפשר לטעות ולחשוב שהוא תלמיד בתיכון הקרוב, אבל כאשר הדברים מגיעים לעיצוב הוא כולו רצינות ומקצועיות.
מתי ידעת שאתה רוצה לעסוק בעיצוב פנים ומה גרם לך לבחור בעיצוב פנים?
וואו, דביק ככל שזה נשמע - תמיד ידעתי!
מאז שאני ילד סיקרן אותי עולם העיצוב מכל הסוגים – אם זה עיצוב אופנה, תפאורות ועיצוב פנים – תמיד אהבתי ליצור. אבא שלי היה קונה לי את החומרים הכי חדשים שיש לשוק להציע ואני הייתי מלביש את הבית שלנו מהקירות ועד לכלי ההגשה.
בתנועת הנוער בני עקיבא קיבלתי את ההתנסות האמיתית הראשונה שלי – עיצוב והפקה של תפאורה להצגות השנתיות. לקחתי את הפרויקט ברצינות ועד היום אני חושב שהצגתי רמה מרשימה מאד ביחס לתנועה נוער!
בסופו של דבר עיצוב פנים היה הבחירה שלי לקריירה –וספציפית עיצוב מסחרי– אבל אני מרגיש שאני זוכה לשלב גם תחומי עיצוב נוספים בעבודה שלי.
ובאיזה שלב החלטת שאתה רוצה להתמקד בעיצוב מסחרי?
תמיד נמשכתי לעולם הבמה, ויש משהו בעיצוב פנים מבחרי שמאפשר לך יותר לפתוח את הראש כמעצב ברמת הנראות והוויזואליות – בעולם המסחר לא רק מותר לך להגזים, אלא אתה אמור להגזים! אתה חייב ליצור חוויות ייחודיות וסוג של חד פעמיות במרחב, בשביל זה שוכרים את שירותיך.
בסופו של דבר, רוב בני האדם רוצים לחזור לבית יחסית שקט ורגוע, ואני מודה שאני פחות מתרגש מלעצב סגנונות כאלו. עיצוב מסחרי, לעומת זאת, אוהב גיוון, אוהב עוצמה, דורש ייחודיות ובידול ומאפשר לך לבטא את היצירתיות שבך בצורה הרבה יותר טובה וחזקה, וכל אלה כמובן התאימו בול לטמפרמנט שלי.
מה ההבדל בין עיצוב מגורים לעיצוב מסחרי?
מאיפה להתחיל?
בבסיס, ההבדל המהותי הוא שבעיצוב למגורים צריך לזכור שהלקוח נשאר לישון במרחב ומתעורר בו בבוקר – כלומר, אתה אמור ליצור מקום שירגיש לו מאד נוח לאורך זמן;
בעוד שעיצוב מסחרי זו פנטזיה: זה מקום שיש לו סיפור קצת יותר שונה ומיוחד ובעיקר - בעיצוב מסחרי אתה רוצה לבלוט.
מעבר לזה, בעיצוב למגורים, העיצוב מיועד בעיקר ללקוח שמזמין את העיצוב, בעוד שבעיצוב מסחרי ומשרדי, העיצוב אמור לשדר מסר דווקא לאלו שיש להם אינטראקציה עם הלקוח:
בעל עסק שמשקיע בעיצוב המשרד שלו משדר לעובדים שהם נמצאים במקום יוקרתי, מקום שמיועד לא רק לספק להם שטח פיזי לבצע את העבודה אלא מקום שמעוניין ברווחתם ולכן הוא מקום שטוב וכדאי לעבוד בו;
ומצד שני יש את הלקוחות שבאים במגע עם העסק: כאשר מדובר במשרדים של חברת הי טק, למשל, המשרדים משדרים ללקוחות את התרבות הארגונית של החברה, וכאשר מדובר בחנות, העיצוב אמור לסייע לבעל העסק למכור ללקוח.
מכל הסיבות האלה, עיצוב מסחרי הוא תורה שלמה שנפרדת בהרבה דברים מעיצוב למגורים.
איך אתה מתחיל את תהליך העיצוב מול לקוח חדש?
אני לא יודע כמה זה עובר בתמונות של העבודות שלי, אבל כל פרויקט שלי בכלל מתחיל בשלב מאד טכני של אפיון צרכים ושל אפיון תקציבי:
כשאנחנו ניגשים לעצב משרד, מסעדה או חנות, יש תמיד הגדרות צרכים מאד ברורות, מה שנקרא ״פרוגרמה״, ויש הגדרות תקציב נורא ברורות;
אז השלב הראשון שלי בכל פרויקט הוא בכלל להבין מה הלקוח צריך וכמה כסף יש לו בשביל החלום הזה. רק לאחר שאני מנתח את המידע הזה אני בכלל יכול להתחיל להבין איזו חוויה אפשר וכדאי ליצור עבורו.
כשיש לי בראש הבנה של הלקוח והצרכים שלו וכשהקונספט שלי מוכן אני משתף את הלקוח, וכשאני רואה שקלעתי ושהוא מתחבר לחזון שלי זה נותן לי סיפוק אדיר.
איך אתה מתמודד עם לקוח שלא בטוח מה הוא רוצה או מתקשה להחליט?
אותם אני הכי אוהב!
קודם כל, כי הפוך על הפוך הם בדרך כלל אלו שהכי סומכים עליך... ובלי קשר הם מאתגרים אותי במובן הטוב של המילה.
יש לי טקטיקה מאד ברורה - אני לא נותן ללקוח אפשרויות בחירה, אני נותן ללקוח עיצוב שהוא מושלם ומרגש מבחינתי – אני קורא לזה ״ה-200% שלי״ – ולאט לאט מוריד ומוסיף בהתאם לתגובה שלו.
לדעתי לתת מראש ״אפשרויות בחירה״ זה סתם מבלבל ופוגע בהתקדמות הפרויקט.
היה לך פרויקט שהלקוח אמר – קח יד חופשית ותעשה מה שאתה רוצה?
ברור! האמת שלא מעט כאלו אני מקבל... חייב לתת עצה לכל מי שעומד לפני פרויקט -לא משנה אם פרטי או מסחרי – אם אתם תתנו אמון מלא במעצב שלכם, כמובן אחרי שהכרתם אותו והתחברתם לקו העיצובי שלו, הפרויקט שלכם בוודאות ייצא הכי מוצלח שאפשר. ברגע שמתחילים להתערב מדי למעצב זה פשוט אנרגטית מוריד את היכולת שלו ליצור משהו מרגש ומעניין.
איך אתה מתחיל את תהליך העיצוב מול לקוח חדש?
אני לא יודע כמה זה עובר בתמונות של העבודות שלי, אבל כל פרויקט שלי בכלל מתחיל בשלב מאד טכני של אפיון צרכים ושל אפיון תקציבי:
כשאנחנו ניגשים לעצב משרד, מסעדה או חנות, יש תמיד הגדרות צרכים מאד ברורות, מה שנקרא ״פרוגרמה״, ויש הגדרות תקציב נורא ברורות;
אז השלב הראשון שלי בכל פרויקט הוא בכלל להבין מה הלקוח צריך וכמה כסף יש לו בשביל החלום הזה. רק לאחר שאני מנתח את המידע הזה אני בכלל יכול להתחיל להבין איזו חוויה אפשר וכדאי ליצור עבורו.
איך אתה מתמודד עם לקוח שלא בטוח מה הוא רוצה או מתקשה להחליט?
אותם אני הכי אוהב!
קודם כל, כי הפוך על הפוך הם בדרך כלל אלו שהכי סומכים עליך... ובלי קשר הם מאתגרים אותי במובן הטוב של המילה.
יש לי טקטיקה מאד ברורה - אני לא נותן ללקוח אפשרויות בחירה, אני נותן ללקוח עיצוב שהוא מושלם ומרגש מבחינתי – אני קורא לזה ״ה-200% שלי״ – ולאט לאט מוריד ומוסיף בהתאם לתגובה שלו.
לדעתי לתת מראש ״אפשרויות בחירה״ זה סתם מבלבל ופוגע בהתקדמות הפרויקט.
מה לדעתך המאפיין הבולט ביותר, "טביעת האצבע" העיצובית שלך, ואיך פיתחת אותו?
אני חושב שזה ברור מרגע שנכנסים לכל הפלטפורמות שלי – הצבע. אני חוקר צבע כבר שנים וזה כנראה כלי העבודה הכי מזוהה שלי. התאהבתי בצבע במהלך חילופי הסטודנטים שלי ברומא. למדתי חצי שנה בבית הספר הגובה לעיצוב IED וכשהגעתי הדבר הראשון שהמרצה שלי אמר לי זה שהעבודות שלי מישראל יפות, אבל נורא אפורות. עניתי לו תשובה מאד תמימה ״כי ככה מלמדים אותנו״ – שזה אגב נכון, האקדמיה בישראל מאד לא חובבת צבע – והוא בתמורה הבטיח שילמד אותי אחרת. והשאר היסטוריה... אני חושב שצבע הוא כלי חזק, יש לו יכולות ריפוי ונחמה מדהימות והוא ממש יכול לגרום לאנשים לחוות מרחב בצורה שונה.
אילו חומרים או צבעים אתה הכי אוהב לשלב בעיצובים שלך?
מבחינתי החומר הכי חשוב בעיצוב הוא צבע – הוא גם אגב הכי זמין והכי זול ליישום... אין ספק שהערך העיצובי שלו במרחב לעומת העלות ביצוע שלו הם בין המרשימים שיש לעולם העיצוב להציע.
מה לדעתך ההבדל בין עיצוב טוב לעיצוב מצוין?
אני חושב שהסוד לעיצוב מצוין זה איזון עדין מאד בין פרקטיקה לבין יכולת ליצור משהו מרגש וייחודי – יש המון דוגמאות לעיצוב שהוא באמת טוב אבל לא מחדש כלום ולא ״זכיר״ ויש גם המון דוגמאות לפרויקטים סופר מיוחדים שהפרקטיקה בהם נופלת.
אילו היה בא מנכ"ל של חברה שעיצבת עבורה את המשרדים ומציע לך הרבה כסף כדי לעצב את ביתו הפרטי – היית מקבל את העבודה?
לא אשקר, זה כבר קרה... התשובה היא לא – יש לי ניסיון רב בתחום העיצוב המסחרי והוא אהבה גדולה מאד שלי, אז מבחינתי אני מוכוון מטרה להמשיך להתפתח בו ולא פוזל לצדדים...
מי נתן לך את הדחיפה או העצה לצאת לעצמאות ולהקים את Estudio בגיל 26 – גיל מוקדם מאד לכל הדעות?
וואי זה לגמרי חתום על שם אח שלי! הבוס הקודם שלי החליט לסגור פיזית את המשרד והציע לי להמשיך לעבוד אצלו כפרילנסר. אני זוכר שכשסיפרתי לאח שלי הוא אמר לי משהו שאני זוכר עד היום, הוא אמר לי שזה הרי ברור שבסוף אהיה עצמאי, כי יש לי שפה מאד שלי בעיצוב, אז פשוט כדאי שאתחיל בגיל כמה שיותר צעיר, מה כבר אני מסכן עכשיו?, אני זוכר את הציטוט המדוייק: ״מקסימום אתה חוזר לגור אצל ההורים...״.
את גם מלמד, נכון? איזה מקצוע?
נכון, אני כבר מלמד שש שנים בסטודיו 6b – זה המקום שהכל התחיל בו! אני עשיתי את המכינה לעיצוב שם ולאחר סיום התואר חזרתי ללמד. אני מלמד גם קורס העשרה של הום סטיילינג וגם לימודי תעודה של עיצוב פנים.
מה העצה הכי חשובה שהיית נותן ללקוח שמתחיל תהליך עיצוב?
תבחר את המעצב שלך בקפידה! חייב להיות קליק... וברגע שאתה בוחר, תן לו לעשות את העבודה בשקט, זה ישתלם לך...
איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים?
במקום טוב...
